<h1>ספר התרומות שער כ"ח חלק ד'</h1>
<h2>דף פו.</h2>
יש לברר המחאה במעמד שלשתן אם יכול לחזור הממחה או המצוה לתתם [ב]עסוקין באותו ענין, [מי אמרינן לא אלימא מקנין [ב"ב קי"ד ע"א] כשם שהקנין חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין] אע"פ שאין לאחר קנין כלום, מעמד שלשתן דקנה נמי חוזר, או דילמא בקנין דאתמר אתמר במעמד שלשתן דלא איתמר לא. ומסתברא דאינו חוזר ואפילו עסוקין באותו ענין. ולא מבעיא למאן דמפרש דההיא קנין אימתי חוזר מיירי בשכיב מרע אבל בבריא לא, דתו לא מצי למהדר, אלא אפילו למאן דמוקמינן לה בכל קנין, דוקא קנין חוזר אבל שאר דרכי הקנאות, כמו הגבהה, מסירה, משיכה, מעמד שלשתן, חזקה, לא מצי למיהדר. וטעמא דמלתא דסתמיה למאן דמקני בקנין, החליפין עדיין ברשות מקנה קיימי ולא גמר ומשעבד עד דמסתלקי מאותו ענין, דמימר אמר אכתי דייקנא והדר יהיבנא, אבל שאר הקנאות דכבר נטל וקבל הקונה הכל נעשה ואין יכול לחזור בו. והיינו דאמרינן [ב"ב פ"ו ע"א] מדד שניהם אין יכולין לחזור בו. מעמד שלשתן דכותיהו הוא, שהרי נסתלק הזוכה מעל הממחה וזה נכנס תחת ידו. והרב ר' משה כתב [מכירה פ"ה ה"י] קנין חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין, מה שאין כן בשאר דרכי הקנאות, ע"כ. וכבר ידענו שרבינו תם ז"ל דעתו נוטה שבכולן יכול לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין. ורבים חולקים עליו. וזה אשר כתב לי בזה הרב ר' משה בר' נחמן ז"ל אנו דעתנו מכרעת שאינו חוזר אלא בקנין סודר, משמעתא דמדות [ב"ב פ"ה ע"א] דאמרינן עד שלא נתמלאת המדה למוכר, משנתמלאת המדה ללוקח, וכפשטא בשעסוקים באותו ענין משמע. וכן הדעת נוטה במעמד שלשתן, ע"כ. גם יש לעיין ראובן שאמר לשמעון מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה, ויהודה אינו במעמדם אך לוי וראובן ושמעון הם במעמד אחד. וזה נראה ממה שפסק הרב אלפסי ז"ל בההיא דבבא קמא [ל"ו ע"ב] דאמר הביה לענייה ובתר הכי בעי למיהדר, ואהדרו ליה אנן יד עניים אנן וכבר זכינו בעבורם. ופירש הרב ז"ל בהלכות דמטעמא דמעמד שלשתן זכו להו. נראה מדבריו שזכה יהודה בהמחאת לוי. ומסתברא דהאי סברא ליתה, דלוי הא לא קני מידי כל זמן דלא מטא לידיה, והלכך במאי זכה יהודה. אלא נראין הדברים כמו שכתבם רבינו אפרים ז"ל. וז"ל, איכא מאן דאמר דההוא פלגא דזוזא איתיה בידיה דההוא דתקע לחבריה, וקאמרי יד עניים אנן כי היכי דתהוי מעמד שלשתן. ואנן אמרינן דמעמד שלשתן הלכתא בלא טעמא הוא, והיכי אפשר דלזכי אחרינא בהאי דינא השתא, ומה היכא דאית ליה לראובן מנה גבי שמעון וקאמר ליה באנפי לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכהו ליהודה, כל זמן דלא מטי ביד לוי לא קני יהודה מידי ואידך לא אקני ליה כלום, כל שכן הכא דאמר ניתביה לעניים כל שכן דלא קנו עניי ולא זכה להו רב יוסף, אפילו ב"ד הגדול. הלכך ליתה להא פירושא. ואוקמה דההוא פלגא דזוזא כבר מטא לידי רב יוסף, ולהכי זכו ביה עניי, אלו הם דבריו ונראין הם.
<h2>דף קיד.</h2>
יש לברר המחאה במעמד שלשתן אם יכול לחזור הממחה או המצוה לתתם [ב]עסוקין באותו ענין, [מי אמרינן לא אלימא מקנין [ב"ב קי"ד ע"א] כשם שהקנין חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין] אע"פ שאין לאחר קנין כלום, מעמד שלשתן דקנה נמי חוזר, או דילמא בקנין דאתמר אתמר במעמד שלשתן דלא איתמר לא. ומסתברא דאינו חוזר ואפילו עסוקין באותו ענין. ולא מבעיא למאן דמפרש דההיא קנין אימתי חוזר מיירי בשכיב מרע אבל בבריא לא, דתו לא מצי למהדר, אלא אפילו למאן דמוקמינן לה בכל קנין, דוקא קנין חוזר אבל שאר דרכי הקנאות, כמו הגבהה, מסירה, משיכה, מעמד שלשתן, חזקה, לא מצי למיהדר. וטעמא דמלתא דסתמיה למאן דמקני בקנין, החליפין עדיין ברשות מקנה קיימי ולא גמר ומשעבד עד דמסתלקי מאותו ענין, דמימר אמר אכתי דייקנא והדר יהיבנא, אבל שאר הקנאות דכבר נטל וקבל הקונה הכל נעשה ואין יכול לחזור בו. והיינו דאמרינן [ב"ב פ"ו ע"א] מדד שניהם אין יכולין לחזור בו. מעמד שלשתן דכותיהו הוא, שהרי נסתלק הזוכה מעל הממחה וזה נכנס תחת ידו. והרב ר' משה כתב [מכירה פ"ה ה"י] קנין חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין, מה שאין כן בשאר דרכי הקנאות, ע"כ. וכבר ידענו שרבינו תם ז"ל דעתו נוטה שבכולן יכול לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין. ורבים חולקים עליו. וזה אשר כתב לי בזה הרב ר' משה בר' נחמן ז"ל אנו דעתנו מכרעת שאינו חוזר אלא בקנין סודר, משמעתא דמדות [ב"ב פ"ה ע"א] דאמרינן עד שלא נתמלאת המדה למוכר, משנתמלאת המדה ללוקח, וכפשטא בשעסוקים באותו ענין משמע. וכן הדעת נוטה במעמד שלשתן, ע"כ. גם יש לעיין ראובן שאמר לשמעון מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה, ויהודה אינו במעמדם אך לוי וראובן ושמעון הם במעמד אחד. וזה נראה ממה שפסק הרב אלפסי ז"ל בההיא דבבא קמא [ל"ו ע"ב] דאמר הביה לענייה ובתר הכי בעי למיהדר, ואהדרו ליה אנן יד עניים אנן וכבר זכינו בעבורם. ופירש הרב ז"ל בהלכות דמטעמא דמעמד שלשתן זכו להו. נראה מדבריו שזכה יהודה בהמחאת לוי. ומסתברא דהאי סברא ליתה, דלוי הא לא קני מידי כל זמן דלא מטא לידיה, והלכך במאי זכה יהודה. אלא נראין הדברים כמו שכתבם רבינו אפרים ז"ל. וז"ל, איכא מאן דאמר דההוא פלגא דזוזא איתיה בידיה דההוא דתקע לחבריה, וקאמרי יד עניים אנן כי היכי דתהוי מעמד שלשתן. ואנן אמרינן דמעמד שלשתן הלכתא בלא טעמא הוא, והיכי אפשר דלזכי אחרינא בהאי דינא השתא, ומה היכא דאית ליה לראובן מנה גבי שמעון וקאמר ליה באנפי לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכהו ליהודה, כל זמן דלא מטי ביד לוי לא קני יהודה מידי ואידך לא אקני ליה כלום, כל שכן הכא דאמר ניתביה לעניים כל שכן דלא קנו עניי ולא זכה להו רב יוסף, אפילו ב"ד הגדול. הלכך ליתה להא פירושא. ואוקמה דההוא פלגא דזוזא כבר מטא לידי רב יוסף, ולהכי זכו ביה עניי, אלו הם דבריו ונראין הם.
